<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ו ח"ג</h1>
<h2>דף טו.</h2>
יתומים שהשביחו נכסים ובא בעל חוב נוטל שבח ולא הוי כמקבל מתנה אלא במקום אביהם ומיירי שעשה אביהם אפותיקי דינם כלוקח מתנה או לאו או אי שויא אביהן אפותיקי או יתומים אומרים אנו השבחנו וב"ח אומר אביכם השביח על היתומין להביא ראיה ומסלק אותם בדמים והוי כיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשותו ואי לא עשאו אפותיקי אפי' השביחו יתומין נוטל השבח והוא דמסיק כשיעור ארעא ושבחא ואי לא לא מציעא. יתומין שמצאו שטר בין שטרות אביהם ואנו יודעי' מי הפקידו אצלו לא יחזירו אפילו שניהם מודין ואם יש בהן סמפונות יעשה מה שבסמפונות והוא שמצאוהו בין שטרות קרועין מציעא [כ' ע"א].
<h2>דף ע.</h2>
טוענין ליתומים הדיינים ואם יש שם אפוטרופוס ממתין הדיין אם יטעון אותו תחלה האפוטרופוס כל דבר שיהיה אביהן יכול לטעון בדבר מצוי כגון בפקדון שמא החזיר או שמא לקח או משטה היה בך אע"ג דאין טוענין אותו לגבי יתומים אם לא יטעון הוא ליתומים טענינן זולתי ממה שאמר בשעת מיתה דאין אדם משטה בשעת מיתה אבל אם טען מפקיד סימן והביא עדים גם מהסימן שהעידו שבכלי זה סימן כזה שהוא טוען מפקיד ביד אביהן מוציאין בית דין הכלי להראות לעדים הסימן ומחזירין ואף על גב דאם היה אביהם קיים היה יכול לומר לקחתיו אחר כך מינך והיה נאמן מטעם מיגו דיכול לומ' החזרתיו לך כל זמן שלא ראהו עתה בידו אף על פי שיביא עדי' שהפקיד אצלו כי בעינן עדים כאשר כתבתי בחזקת טלטלי עם כל זה ליתומים לא טענינן בפקדון שמא בפקדון לקחה שהוא דבר שאינו מצוי ואין טוענין ליתומי' בדבר שאינו מצוי אם כן הוה ליה כעדים וראה ומוציאין כמו שכתבתי ואם הן יודעין שבא ליד אביהן בתור' פקדון אינן נפטרין בטענת שמא חזר ולקחה דאינהו הוה כעדים וראה. קמא בתרא סנהדרין מציעא כתובות גטין. מי שהוציא שטר על היתומים או שבא ליפרע שלא בפני לוה ואינו מקויי' יש מי שכתב שלא נטעון בעבורם מזוייף הוא כי הוא מילתא דלא שכיחא ולא טענינן להו ואם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו. והתוספו' כתבו כי טענינן להו מזוייף הוא עד שיקיימנו וכן בא ליפרע שלא בפני לוה וכן עיקר.
<h2>דף צח.</h2>
מנה יש לי ביד אביך ויתומים אומרים חמשים ידענא וחמשים לא ידענא אי' אומרים עליהם הוה ליה שבועה שאינן יכולין לישבע ומשלמין כמו שנאמר באביהם כי לא אמרינן כך אלא כשיתחייב על עיקר טענתו מציעא. חשוד שבא ליפרע מנכסי יתומין מאחר שאינו יכול לישבע לא בר פרעון הוא ודוקא הכא דלאו בר פרעון אבל בשאר דינין אם אין יכול לישבע משלם וכתב הרשב"א ודוקא חשו' אבל אם אדם כפר וחייבוהו ב"ד שבוע' ומת לא משלמי יורשין דלא אמרינן הכא מאחר שאינו יכול לישבע משלם דאנוס הוא ואפילו הודה לא משלמי יורשין שמא פרעו קודם שמת. תשובה לגאון ראובן היה לו שטר חוב על שמעון ומת ובא לתבוע מן היתומים והיתומי' טוענין לא ירשנו שום דבר וטוען ראובן השבעו לי שלא ירשת' שום דבר ושלא הניח שום דבר אינ' מחוייבי' לישבע כי שבועה על מי שטען שאין לו כלום אינה לא במשנ' ולא בתלמוד אבל תקנה ולא תקנו' אלא על הלוה בעמו שהחוב עליו אבל לא על בנו ומן התקנה ב"ח גובה ממטלטלין מיתומים ותקנתא לתקנתא לא עבדינן. תשוב' לגאון ראובן מת ובא שמעון לתבוע משכונו ואמר חמשים הלוני עליו וקרובי המת אומ' מאה כי היתומים קטנים וטוען שמעון שישבעו קרוביו שכך צוה המת אין להם לישבע על ממון שאינו שלהם אלא יתן לו חמשי' שהודה והחמשים הנשארים ביד שליש עד שיגדלו היתומים וישבעו שבועת היורשין ויטול מיד משכונו והוא ששוה מאה שאינו חייב ליתן אלא כדי דמיו והוא שיהיה דבר שאין עשוי להשאיל ולהשכיר ע"כ.
